" תופעה מדהימה, מסתורית ואמיתית, מתרחשת בחדשי הקיץ, בשדות החקלאיים בעולם ובעיקר באנגליה באזור STONEHENGE. "מעגלי חטה" CROP CIRCLES נחקרים ארבעים שנים באופן מדעי. האם נוצרו מכוח טבעי או על טבעי? האם זו עדות מופלאה של יצור תבוני על אנושי, שמגיעה לכדור הארץ ?" להמשך לחץ כאן למאמרים בקבלה לחץ כאן
הירשמו לדיוור
גיאומטריה
מעגלי חיטה
לוח השנה העברי – חלק א – שיטת החישוב
קישור למאמר הסופי
https://abulafia-thought.com/wp-content/uploads/2014/02/מעודכן2-השנה.pdf
לוח השנה העברי, המקראי, מושתת על יחידות זמן הנספרות בכפולות "שבע", ועל מחזוריות ה "שבת" .
מחזורי השבע בגלגלי השעון האלוהי, מודיעים על כל חג, מועד וזמן מקודש, וכל צלצול ראשוני מהדהד במרחבי הזמן ההיסטורי, העכשווי והעתידני, בסדר קבוע וחוקיות מחזורית של כפולות 7, ו 4 (ספירות 7-נצח, 4-חסד) כמפורט ע"י כהני בני צדוק במגילות מדבר יהודה.
חישוב הזמנים הוא תחום מקודש עד כדי כך שהימים הקדושים כבר חולקו בעבר, אולי בהסכמה, בין שלש הדתות המונותיאיסטיות כאשר יום השישי מקודש למוסלמים ויום ראשון לנוצרים, ויום "שבת" ביהדות. יתכן שכל אחת מהדתות נועדה לשמר מזבח ספרתי אחר – 6,7,8
סביר להניח שמועדים מקודשים נקבעו על פי כללי החשבון, בין אם מתייחסים לספירה ברצינות, או בין אם מוכנים להתפשר על "רבע שעה אקדמאית" פה ושם והעיקר שלא להסתכסך עם היוונים, הרומאים או המוסלמים….כפי שהיה בעבר, דבר שגרם לפילוג, אבדן ידע והחטאה
אם כך, כיצד מחשבים את ימי השנה ? לפי שיטת בני צדוק (המפורטת בספריה של פרופ' רחל אליאור, מהאוניברסיטה העברית) :
בלוח השנה העברי – ספירת ימי השנה מתחילה ביום שוויון האביב, הוא יום רביעי (יום בריאת המאורות) הראשון בחדש ניסן.
איור מס 1 –ימי השנה מתחילים ביום רביעי הראשון לניסן, יום שוויון האביב, שורה עליונה החל משמאל (באיור כל עונה בשורה נפרדת):
30 ימים בחדש ניסן, 30 ימים בחדש אייר, 31 ימים בחדש סיוון = סה"כ 91 ימים עד תם 3 חדשי האביב, 13 = 91:7 (13 שבועות)
ושוב הגיע יום רביעי, הראשון בחדש תמוז – הוא יום רום השמש, תחילת הקיץ. (שורה שנייה משמאל לימין)
30 ימים בחדש תמוז, 30 ימים בחדש אב, 31 ימים בחדש אלול = סה"כ 91 ימים עד תם 3 חדשי הקיץ 13 = 91:7 (13 שבועות)
ושוב יום רביעי, הראשון בחדש תשרי – יום שוויון הסתיו (שורה שלישית משמאל לימין)
30 ימים בחדש תשרי, 30 ימים בחדש חשוון, 31 ימים בחדש כסלו = סה"כ 91 ימים עד תם חדשי הסתיו (13 שבועות)
ושוב יום רביעי, הראשון בחדש טבת – יום שפל החרף, תחילת החרף (שורה תחתונה משמאל לימין)
30 ימים בחדש טבת, 30 ימים בחדש שבט, 31 ימים בחדש אדר = סה"כ 91 ימים בעונת החרף (13 שבועות)
סה"כ- 91 ימים 4X עונות = 364 ימים , 52 שבועות בשנה. (וחוזר חלילה, שוב יום רביעי הראשון לניסן, בשנה השנייה)
איור מס 2 – באמצע – 364 ימי השנה מסודרים ברצף של 4 עונות, 91 ימים בכל עונה, החל בראשון לחדש ניסן, מצד שמאל לימין
איור מס 2 – שנה רגילה 364 ימים – ארבעת עונות השנה, מחולקות במעגל שנתי, כאשר בכל עונה (בכל רבע מעגל) – 91 ימים
בשלב זה, יש לזכור עובדה נכונה גם למראית עין – בכל שנה ישנם 365.25 ימים ולא 364 ימים (כפי שמציע חישוב זה)
במשך 7 שנים – חלפו בפועל 2,556 ימים ושלשת רבעי היום, לפי – 365.25X 7 = 2,556.75 ימים,
במשך 7 שנים- לפי שיטתנו – נקבל רק 2,548 ימים לפי – 364X 7 = 2,548
ז"א, לשיטתנו, בתם כל שנה נותר 1.25 יום שלא נספר בלוח, ובחלוף שבע שנים של 364 ימים כ"א, כבר הצטברו 8.75 ימים עודפים,
לכן לשנה שביעית (בסופה כבר הצטברו 8.75 ימים עודפים) מוסיפים שבוע, מתקבלים 2,555 ימים ונותר 1.75 יום שלא נספר. ז"א
בשנת השבתון או שמיטה ראשונה (ז"א בשנה השביעית) מוסיפים שבוע אך עדיין נותר 1.75 יום,
(שים לב לשוני בין 1.25 ל- 1.75)
בשנת שמיטה שנייה (בשנה הארבע עשרה) שוב מוסיפים שבוע, נותרו 3.5 ימים
(1.75 משנה שביעית ראשונה + 1.75 משנה שביעית שנייה = 3.5 ימים)
בשנת שמיטה שלישית (בשנה העשרים ואחת) שוב מוסיפים שבוע, נותרו 5.25 ימים
( 1.75 + 1.75 + 1.75 = 5.25 ימים)
בשנת שמיטה רביעית (בשנה העשרים ושמונה) מוסיפים שבוע ועוד שבוע היות ונצטברו עד כה 7 ימים עודפים משנים קודמות.
כל שבע שנים נותר 1.75 יום, ובתם שנת שבתון או שמיטה רביעית נצטברו 7 ימים
( 1.75 + 1.75 + 1.75 + 1.75 = 7 ימים)
ז"א בשנה העשרים ושמונה מוסיפים שבועיים ובכך החלה הספירה מחדש, מאפס
מילים אחרות
בשנת שמיטה ראשונה – שנה 7 – מוסיפים 7 ימים
בשנת שמיטה שניה – שנה 14 – מוסיפים 7 ימים
בשנת שמיטה שלישית – שנה 21 מוסיפים 7 ימים
בשנת שמיטה רביעית – שנה 28 – מוסיפים 14 ימים – והשעון השביעוני מתיישר עם כל לוח שמשי הנספר ומחושב מיום שוויון האביב.
———– שאלה
כיצד להבין נתון מספרי התחלתי – 8.75 ימים – נתון ייחודי ויוצא דופן, המופיע רק בשביעון הראשון ומשמש כ "קיק סטארט" לכל המערכת השבעונית רבעונית. הספרה 8 הנעלמת מיד, קודמת להופעת השיטה השביעונית המתגלה כמערכת מחזורית וסגורה.
ושוב, להלן החישוב: בתם שנת שבתון ראשונה נותרים 8 ימים ושלשת רבעי היום שלא נספרו,
7X 365.25 = 2,556.75 ימים בפועל כל שבע שנים – לפי המציאות
7X 364 = 2,548 ימים כל שבע שנים לפי שיטתנו, כלומר לפי 364 ימים בשנה
8.75 ימים עדיין לא הובאו בחשבון. למרות שמוסיפים שבוע לשנה השביעית, עדיין נותרה שארית יום 1 ושלשת רבעי היום. אך מעתה זוהי שארית קבועה שמצטברת וגדלה באותה כמות – 1.75, כל שבע שנים, ומתאזנת לחלוטין, לאפס, כל 28 שנים בהן מוסיפים שבועיים ולעולם לא יגיע עוד הפרש הימים לשמונה, אלא מקסימום לשבעה ימים המתקזזים בתם אותה שנה בה הופיעו.
לסיכום – השיטה עובדת כמו שעון, שקיבל "תנופה" ראשונה מקפיץ או ממקור חשבון ( 8.75 ) ששימש רק "קיק סטארט" ולא יופיע יותר.
נתון זה מעיד על אנרגיה ראשונית שהפעילה את מחזוריות השבע, או על "אוקטבה" אחרת ה "יולדת" את מחזוריות השבע.
בשיטת הספירה על פי שבתות או שביעיות, הפרש הימים המקסימאלי המתקבל כל שנת "שבתון" מתחיל ביום ורבע ומגיע עד 7 ימים, אך בו במקום ובאותה שנה (ה -28) מוסיפים עוד שבוע – בנוסף לתוספת השבוע המיועדת לה מהיותה כפולת שבע. ומכאן התחלה חדשה. ————————-
חישוב על בסיס 7 מסתבר כמדויק יותר, הגיוני יותר, ואינו מגיע להפרשים של עד 30 ימים…. בין שנה לשנה. כפי שמתרחש במטוטלת הלוח העברי הנהוגה כיום…שיטה המעדיפה את חלוקת הזמן ל- 12 ונוקטת 'עבור' שנים (תוספת חדש ולא שבוע) לפיה מתקבלים מחזורים של 19 שנים בהן אין דיוק או התאמה למצבים אסטרונומיים בטבע, אין סינכרוניזציה עם הזמן ואולי, פשוט, הגלגלים חורקים. אך הדבר דורש בדיקה נוספת ומדוקדקת לצורך השוואה, וכל הכתוב נובע מהתרשמות ראשונה שאכן שיטת הספירה השביעונית, מעודנת יותר, מתונה יותר, קרובה לדופק ולמרכז העצבים הטבעי, לחכמת הטבע, ולשעון מתמטי מדויק – שמעניק משמעות לזמן, מועד, ספירה.
שרשי החשבון והמחשבה – חשב שבח חבש – חשבון, כתיבה (כתיבת אותיות, או חותמות, בשלשה מישורים: חלק, שקוע, בולט) שבח, ברכות, גשמים, חבש קשורה ליופי- כמוה המילה כושית, גם בשמה כיום אתיופיה – יופי האלף תיו, יפי הכתב, השפה, הידע, שם האלהים השם המפורש יופיים של כלי התבונה האותיות התומים והאורות המאירים דרכם, מחול האותיות והספרות על בימת הגימטרייה הבונה חופה משותפת לאות ומספר, הרכבות כאלו נעשו לפני בריאת העולם, בעבר האלוהי הקדם בריאתי, לכן כיום אנו סופרים את האותיות, ולכל אות ספרה או מספר.
ספר = שם = 340 מספר כמוהו כמילה, כשם, גימטרייה שווה מעידה על משותף, על מובן נוסף, תכונה נוספת, או חיבור אל…
————————-
איור מס 3 – 52 שבועות מחולקים ל 4 עונות. כל עונה מתחילה ביום רביעי. יום השבת הינו העמוד/יום הגבוה ביותר בשבוע, בירוק.
שנה רגילה – היא שנה המחולקת ל 4 עונות שוות.
בכל עונה 13 שבועות. בכל עונה 13X 7 = 91 ימים (בכל צלע מארבע העונות – באיור מס 1- ישנם 91 עמודים/ימים)
בשנה תמימה 13 שבועות 4X עונות = 52 שבועות.
הבא נברר מה פירוש "שמיטה" = 364 בגימטרייה (יש כאן כמה מובנים מנוגדים בעליל) האחד מתייחס למספר הימים בשנה, והשני למספר השבועות בשבע שנים לפני תוספת השבוע (שים לב כיצד "שבע" – קשורה למילה "שמאל" דין, דן, שבועה) היות ובשנה שביעית זו מתקבלים 53 שבועות = 371 ימים, 371 = שמאל
שמיטה= 364 =שנה שביעית בה תמו 364 שבועות ומוסיפים שבוע, רמז לשנות חיי חנוך – כעת בשבע השנים 365 שבועות.
השנה השביעית מאופיינת בקדושה, הספרה 7 (דור 7 – חנוך) שמיטה (364) + שבוע = 365 שבועות (365 שנות חנוך),
מדה = 49 יובל (למרות שהמילה יובל = 48 הכוונה ל- 49 מהיותו שבע פעמים שבע, שבת שבתון, 7X 7 = 49= מדה
מס הימים בשנה השביעית= 371 (שמאל) שבועה, דין (דן = 54 = מספר השבועות בכל שנת שמיטה רביעית) שנת "התראה" מעוררת מחשבה למושגים פרוזאיים הקשורים בשבועה, שמאל, דין, צדק קדושה מוסר. הכול מאד מתמטי, כל מילה מסמלת מדה, מספר ימים, שבועות או שנים. לפתע חשים שהשיטה עובדת כמו שעון שוויצרי – (כמשל מובן בימנו).
גם המילה שבוע = 378 מייצגת את ימי השנה העשרים ושמונה בה 54 שבועות – היות והוספנו שבועיים 54X7=378= שבוע
365 שבועות בכל שנת שבתון, 6 שנות "שמיטה" 364 ושנה שביעית 365 חנוך
שנת שמיטה רביעית – מרחיבה את היריעה (מרחב הזמן) להבנת "שבוע" = 378
בשנת שמיטה רביעית מספר הימים הוא 364 + 14 = 378 = שבוע
נחזור לשנה רגילה, שמיטה = 364 ימים (שים לב למשמעות המוכרת ובנוסף למשמעות המהותית גימטרית של כל מילה)
מלאכים אלו בהחלט מלמדים "שמיטה" = 364 (4 מלאכים)
דוד כתב שיר לכל יום = 364 = שמיטה, שנות חיי חנוך= מספר השבועות בשבע שנים,
מלאך = מאכל = מכאל (מיכאל כמוהו כמילה מלאכי, מלאך י)
חנוך בן ירד המקראי, נקשר ולעיתים אף נחשב בעצמו למלאך "מטטרון"
גדול המלאכים, מטטרון = 314 = שד"י
מספר זה מוכר כמספר אינסופי – מקדם בנוסחה לחישוב היקף מעגל, 3.14 = פיי
גיאומטרית המישור או גיאומטריה מרחבית, הן הדרכים לחשב להבין ולתאר את מבנה היקום, את מחזוריות השנה, תנועת הכוכבים והפלנטות… הגיאומטריה היא כלי מחקר ולימוד, באמצעותה ניתן להמחיש רעיונות פילוסופיים או לבדוק מה היחס בין גופים תלת מימדים או כיצד מתנהלת התנועה בטבע. יש להבין או לקבל את העובדה הפשוטה שכדור (מימד שלישי, מעגל) נבחר מבין כל מתחריו כמתאים ביותר לצורתם של כל הגופים הגדולים ביקום. זו הברירה האלוהית, הברירה הטבעית. וזו עובדה. כיוון שהשמש הפלנטות והירחים, כולם כדוריים, מובן מדוע נחשב "מטטרון" "שד"י" 314 או המקדם 3.14 – לגדול המלאכות, (אפילו המונח המתמטי "מקדם" בעברית רומז על דבר מה קבוע, שהוא תנאי הכרחי להמשך המשוואה…נבחר משרש "קדם", מקום או מושג קדמוני, שהיה לפני כל דבר אחר…שדי, 3.14
"מטטרון" שר הפנים פנים = 180 (שני פנים למעגל 180 + 180 = 360 מעלות) פנים מול פנים = מעגל שלם
שד"י = 314 מפגש בין שפה לבין זמן, בין כ"ב אותיות לבין הספרה 7, בין כ"ב אותיות לבין שבוע, בין שפה חשבון וגיאומטריה.
3.14 = 7 : כ"ב 3.14 = 7 : 22 שד"י = שבע : כ"ב
שבע כפולות
בספר יצירה מתוארת בריאת 7 אותיות –בגד כפרת – שבע כפולות, הנמצאות על 6 פאות הקובייה,
כאשר האות ת במרכז, אות כ"ב = 22
צפייה בקובייה מכיוון מזרח (חזית הפונה אל המתבונן, באיור) היא מבט מתוך פאה שעל 4 צלעותיה נבנית המילה "חוזה"
החל מהאות ח בתחתית, ו –גבול דרום, ז מעלה-רום, ה – גבול צפון.
צפייה בקובייה מכיוון צפון, תניב את המילה "נטיה" או "טינה"
צפייה בקובייה מכיוון דרום תמצא את המילה "צוקל" או "קול צ"
צפייה בקובייה מכיוון מערב תניב את המילה "נסע ל" "נס על"
אין מלאכה גדולה מבריאת היקום והמלאך "שדי" "מטטרון" "חנוך" – אחוז בכל כדור בשמים מהיותו חלק במשוואה, הוא המקדם 3.14 אחוז = 1 / 100 אם נקטין את מטטרון במאה, נקבל אחוז = 3.14 "אחוז" הוא המפגש בין שפה למספר, אחוז = 7+6+8+1 = 22 = כ"ב
באמצעות חשיבה מתמטית והדמיה תלת ממדית ניתן לשחזר את מבנה היקום, ולדעת מהו מקומן של הפלנטות בכל יום ובכל שעה, לשלוח רובוט למאדים ולצפות בצילומי שטח הפנים. הטכנולוגיה המאפשרת זאת לא הייתה מתפתחת ללא מעגל או גלגל, ללא מטטרון, שדי 3.14
—————————–
שש שנים רגילות ( בכל שנה 52 שבועות, מילים אחרות, בכל שנה 364 ימים)
שנה שביעית = שנה רגילה + שבוע = 364 + 7 = 371 – ימים 371 = שמאל ושוב נקשר שבע, שבועה, עם דין, וקו שמאל. למרות שספירה שבע "נצח" "פסח" שייכת לצד ימין, "החרב המתהפכת" נמצאת בין חמש לשש, בין שש ושמח, לבין שמח ושש…
קן ימין, המחבר ארבע ושבע, נובע מספירה רביעית "חסד" היכולה לשנות שבועה, להשפיע או להפוך דין לפנים משורת הדין, לקרבו לקו החסד, פסיחה על בתי בני ישראל, ביום הדין בו מוכים המצרים, ביום הארבע עשר (שבועיים) 14 כימים הנוספים בכל שנת "כח" 28 ספירה רביעית – ( אור = העולם כלו ) אור חסדים.
איור מס 2- כל עמוד ירוק מציין שבוע,
בכל "בלוק שנתי" יש 52 שבועות ולשנה השביעית (בימין) מוסיפים שבוע ולכן יש בה 53 שבועות.
בתום שבע שנים מלאות ספרנו 2,184 + 371 = 2,555 ימים נותרה שארית של 1.75 יום, למרות תוספת השבוע.השארית מצטברת וגדלה באותה כמות כל שבע שנים נוספות (למרות תוספת השבוע לכל שנה שביעית) ז"א, שבמשך ארבעה מחזורים של "שבע שנים" השארית מגיעה לכדי שבוע (בשמיטה הראשונה חסר 1.75 יום, בשניה 3.5, בשלישית 5.25, וברביעית 7 ימים)
בתם מחזור שבעוני "רביעי", בשנה ה – 28 מוסיפים שבועיים לשנה ובכך יישרו את ההדורים. לכדי אפס.
שוב, לסיכום –
בתם שנה שביעית ראשונה– מוסיפים שבוע בפעם הראשונה = נספרו 2,555 ימים (נותר 1.75 ימים)
בתם שנה שביעית שנייה – מוסיפים שבוע בפעם השנייה = נספרו שוב 2.555 ימים (ונותרו 3.5 ימים)
בתם שנה שביעית שלישית מוסיפים שבוע בפעם השלישית = נספרו שוב 2,555 ימים (ונותרו 5.75 ימים)
בתם שנה שביעית רביעית מוסיפים שבוע בפעם רביעית = נספרו 2,555 ימים
כיוון שכעת נותרו 7 ימים)מוסיפים לשנה זו עוד שבוע
בשנה זו שהיא השנה ה 28 מוסיפים שבועיים ומתקבלים בה = 2,562 ימים
בתום 28 שנים במקום שבוע מוסיפים שבועיים ומספר הימים מתאפס
איור מס 3– 28 שנים ראשונות, בכל שורה שבע שנים ולצדה הימני תוספת השבוע כל "בלוק" הוא שנה של 52 שבועות, עמוד=שבוע
בתום מחזור רביעי של "שבע שנים", (ראה שורה עליונה- בצד ימין למעלה) בתם שנה 28, מוסיפים שבועיים.
בעשרים ושמונה שנים רגילות שבכל אחת 52 שבועות 28 X 52 = 1,456 שבועות = 10,192 ימים (בנתה = 457 בר = 202)
לאחר תוספת חמישה שבועות מתקבלים 1,461 שבועות (462 = נתיב = סבת) 10,227 ימים = עשרת אלפים+ ברכה 237 = רז"ל
ולהלן חישוב לוח השנה מיום בריאת המאורות ולמשך 196 השנים הראשונות –
1.חולפות 7 שנים ראשונות ומוסיפים- שבוע (עמוד ירוק, ימין למטה) נותרה שארית 1.75 יום (בחישוב אך לא בגרף)
2. לאחר עוד 7 שנים שוב מוסיפים שבוע השארית גדלה ל- 3.5 ימים
3. לאחר עוד 7 שנים שוב מוסיפים שבוע והשארית כבר גדלה ל – 5.25 ימים
4. לאחר עוד 7 שנים מוסיפים שבועיים- חלפו 28 שנים, מתחילים ספירה מחדש (ללא שארית ימים) רביעון 1 28 = כח
5. ושוב, לאחר 7 שנים מוסיפים- שבוע
6. לאחר עוד 7 שנים מוסיפים שבוע
8. לאחר עוד 7 שנים מוסיפים שבועיים חלפו עוד 28 שנים ושוב מתחילה ספירה. רביעון 2 עד כה 56 שנים, 56 = יום
9. לאחר 7 שנים מוסיפים- שבוע
10. לאחר עוד 7 שנים מוסיפים שבוע
11. לאחר עוד 7 שנים מוסיפים שבוע
12. לאחר עוד 7 שנים מוסיפים שבועיים – כל 28 שנים, מתחילים ספירה מחדש. רביעון 3 עד כה 84 שנים 84 – חנוך
13. לאחר 7 שנים מוסיפים- שבוע
14. לאחר עוד 7 שנים מוסיפים שבוע שנת יובל שניה (98 שנים) 98 = חץ, חנם
15. לאחר עוד 7 שנים מוסיפים שבוע
16. לאחר 7 שנים מוסיפים שבועיים – חלפו 28 שנים. רביעון 4 ועד כה 112 שנים, 112 = יבק מעבר,ירידה למרכבה,
17. לאחר 7 שנים מוסיפים- שבוע
18. לאחר עוד 7 שנים מוסיפים שבוע
19. לאחר עוד 7 שנים מוסיפים שבוע
20. לאחר עוד 7 שנים מוסיפים שבועיים– כל 28 שנים, מתחילים ספירה מחדש. רביעון 5 עד כה 140 = חכמה +בינה
21. לאחר 7 שנים מוסיפים- שבוע שנת יובל שלישית ( 147 שנים) בקמה
22. לאחר עוד 7 שנים מוסיפים שבוע
23. לאחר עוד 7 שנים מוסיפים שבוע
24. לאחר עוד 7 שנים מוסיפים שבועיים וכך כל 28 שנים, מתחילים ספירה מחדש. רביעון 6 עד כה 168 =
25. לאחר 7 שנים מוסיפים- שבוע
26. לאחר עוד 7 שנים מוסיפים שבוע
27. לאחר עוד 7 שנים מוסיפים שבוע
28. לאחר עוד 7 שנים מוסיפים שבועיים – וספירה מחדש. רביעון 7 שנת יובל רביעית 196 – שנים צוק
ראה – חנוך, (מעבר) יבק, (הידוע כמספר דרכו מתחילים יורדי המרכבה) ראה- חכמה+בינה, והיכן מתחילה ה "דרך" :
איור מס 4 –
196 שנים – בכל שורה שבע שנים, החל מלמטה (ובצד ימין- תוספת שבוע או שבועיים) 28 מחזורים של 7 שנים = 196 שנים
איור מספר 5– כניסה ל- גן עדן – ספירת 1,176 שנים בלוח (אלכסון – באיור מלמטה)= 24 יובלים – 1,176 שנים ראשונות
הספירה מתחילה למטה ומתקדמת מעלה (מספר השנים מתייחס לסוף כל גרף –בחלקו העליון) סיום- 1,176 שנים
1,176 שנים = 177 = גן עדן 24 יובלים ………………………. ……………………………..
980 שנים = פרשת 20 יובלים ……………. .
784 שנים = שפדת 16 יובלים .
588 שנים = בפרשה 12 יובלים . …….
392 שנים = בשמים 8 יובלים
4X 49=196 שנים 4 יובלים
196 = 28 פעמים 7X שנים = 196 התחלה- שבוע בראשית -יום רביעי בריאת המאורות, החלה ספירת זמן
——————
יובל ראשון 49X 1 = 49 שנים = מדה = 7X 7 = 49
יובל שני 49X 2 = 98 = צח
יובל שלישי 49X 3 = 147 = בקמה
יובל רביעי 49X 4 = 196 = צוק (קוץ)
יובל חמישי 49X 5 = 245 = רמה לך לך אל ארץ רמה, יָצְאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה–לְעֵינֵי, כָּל-מִצְרָיִם
יובל שישי 49X 6 = 294 = רצד
יובל שביעי 49X 7 = 343 = גשם
יובל שמיני 49X 8 = 392 = בשמים
יובל תשיעי 49X 9 = 441 = אמת
יובל עשירי 49X 10 = 490 = כעת, מתן, תמים
יובל אחד עשר 49X 11 = 539
יובל שנים עשר 49X 12 = 588 = שפרח = בשופר = בפרוש
יובל שלשה עשר 49X 13 = 637 = בשלשה
יובל 14 686 פרות, פורת, תרומם
15 735 השתל
16 784 פדת ש = שדפת
17 833 = תגלת
18 882 = אמת + אמת 
19 931
20 980 = פרשת
21 1,029 = ( 30 = ל)
22 1,078 =
23 1,127
24 1,176 = 177 = גן עדן = (יהוה + אדני + אלהים)
25 1,225 = 226 = כור, בדרך
26 1,274 = 275 = רעה
27 1,323 = 324 = שדך
יובל 28 1,372 =אלף +שבע= אשבע = א + שבע (געש = 373) משתלב בפעם השביעית בה מוסיפים שבועיים.
יובל 49 = 2,401 = 403 = תאב, אבת, ב – את (ב אלפים, אלפיים + את) 2000 +401 = גת
לסיכום – הספרה "שבע" מבין הספירות היא "נצח" = "פסח" מציינת יציאת מצרים ומתן תורה,7 X גשם= 2401 יובל היובלים
91 = מלאך 4 מלאכים = 91X 4 = 364
(מלאך – 91 – מספר הימים בכל עונה) מלאכים בהחלט מלמדים "שמיטה" = 364
שבוע = 378 = ימי השנה הרביעית (וכפולותיה) בה 54 שבועות היות והוספו שבועיים. 54X 7 = 378 = שבוע
שנות חיי חנוך = 365 = מספר השבועות בשבע שנים 6X 52 + 53 = 365
ומה לגבי ישום הזמנים במציאות ?
השנים בתנ"ך, מפורטות בהקשר לכל דמות ולכל התרחשות בזמן
נבדוק לדוגמה מה התרחש על פי המקרא, בשנת 1,176 ליצירה, ביובל עשרים וארבעה 24X 49 = 1,176 = 177 = גן עדן
עד כה 24 יובלים = 1,176 שנים,בשנה זו חגג נח(דור 10) יום הולדתו המאה ועשרים (120= חזקה, ימיני, ) 120שנות חיי משה
גן עדן = 177 = 1,176 שנים, הבא נבדוק את היחס בין מספרים הקשורים לאדם – חנוך- נח – משה – (נח ואברהם)
נח מת 2,006 שנים לאחר אדם, כאשר אברהם הגיע לגיל 58 = נח עשרים = הם עשרה, קשר או יחס בין 10, 20 י כ
יצחק נולד 2,048 שנים לאחר אדם (כשהיה אברהם בן 100)
יעקב נולד 2,108 שנים לאחר אדם (110 משך חיי יוסף)
יוסף נולד 2,170 שנים לאחר אדם ומת במצרים בגיל 110 שהן 2,280 שנים לאחר אדם
יובל היובלים מתייחס לשנת 2401, שנה שנייה ליציאת מצרים, מעמד הר סיני ומתן תורה- כל זה מתרחש 121 שנים לאחר מות יוסף.
אם כך, סביר להניח שמשה נולד – 42 – 40 שנה לאחר מות יוסף, בשנת 2,320 לאדם,
היות ובגיל 80 ניצב משה לפני פרעה, וזו השנה 2,400 לאדם, ובתוך שנה אחת, בשנת יובל היובלים 2,401 מתרחש מתן תורה,
משה מת בן 120 לאחר 41 שנות נדודים במדבר. בשנת 2,441 לאדם
2,401 מתו תורה לאחר יציאת מצרים (בשנה הראשונה באמצע החדש השלישי)
בשנת הנדודים ה 40 מת אהרון בן 123 שנים (בשנת נדודים 41 מת משה בן 120 שנים)
עובדות מרתקות לגבי כ"ב דורות ראשונים, שניתן להבינן ולהוכיחן רק בעזרת חישוב והדמיה גרפית.
הגרף מתאר שנות חיים של 22 דמויות מקראיות, כ"ב דורות ראשונים, החל מאדם (מלבן באורך 930 שנים, עליון משמאל) תחתיו שנות חיי שת (נולד 130 שנים לאחר יצירת אדם, מלבן באורך 912 שנים) תחתיו שנות אנוש (מלבן באורך 905 שנים) וכן הלאה
ניתן לראות כי אדם מת בגיל 930 לאחר שנולדו 8 דורות אחריו. מילים אחרות: במהלך חיי אדם נולד בנו שת (דור 2), אנוש (דור 3), קינן (4), מהללאל (5), ירד (6), חנוך (דור 7 – מלבן קטן באורך 365 מודגש בירוק), מתושלח (8), למך ( דור 9)
126 שנים לאחר מות אדם נולד נח- דור 10 ( מלבן באורך 950 – עשירי מלמעלה – גם הוא מודגש בירוק) נח נולד 1056 שנים לאחר יצירת אדם – ולאחר המבול (שהתרחש 1654 שנים לאחר יצירת אדם) כאשר יוצא נח מהתיבה, כבר לא נשאר בחיים אף אחד מאבותיו, לא נותר אחד מהדורות הקודמים לו. (ראה כיצד קו מידה עליון 1654 המציין את שנת המבול, עובר בציר הזמן את משך שנות חייהם של כל אחד מ 9 הדורות הראשונים, מילים אחרות, לאחר המבול נותר רק נח וב"ב
נח (דור 10) חי לאורך 950 שנים ובחייו נולדו 10 דורות, אחריו :
שם (דור 11), ארפכשד (12), שלח (13), עבר (14), פלג (15), רעו (16), שרוג (17) נחור (18) תרח (19) אברהם ( דור 20)
נח עדיין חי כאשר נולד אברהם (אברהם, דור 20 – ראה מלבן למטה,גם מודגש בירוק).
אברהם נולד 1948 שנים לאחר יצירת אדם (ובעת החדשה יחסית לפי ספירה נוצרית, 1948 = שנת הקמת מדינת ישראל)
כאשר הגיע אברהם לגיל 58 שנים (נח- 58 בגימטריה) רק אז מת נח בן 950 שנים.
חנוך, דור 7, נולד לאחר "ברכת" שנים, מיום יצירת אדם (ברכת – 622) משך חיי חנוך 365 שנים רמז למספר השבועות בשבע שנים. "כברת" זמן, דרך, "ברכת" שנת שבתון
6 שנים ראשונות 52X שבועות בכל שנה = 312 שבועות
שנה שביעית בה מוסיפים שבוע = 53 שבועות
סה"כ בשבע שנים = 312 + 53 = 365 שבועות = 365 הן גם שנות חיי חנוך
בחג שבועות סופרים 7 שבועות, 49 ימים, אך זהו רמז לגלגל גדול של שבת שבתון והכוונה לספירת 365 שבועות, כל שבע שנים,
חנוך = עד י = 84 = 12 פעמים 7 ( 7X12 = 84 = עד י = עד יו"ד, עד אלהים…)
יתהלך חנוך, את-האלוהים; ואיננו, כי-לקח אותו אלוהים
(חלוקת השנה לשבועות- ספירת "שבת", 7 ימים, וחלוקה ל – 12 חדשים המחולקים ל 4 עונות שוות, 91 ימים בכל עונה
עד כה נרמז על זמן – השנה- חנוך (7) ועל היחס המיוחד שבין נח לבין אברהם, בין דור 10 לדור 20, עשרים = הם עשרה
יובל שביעי = 49X 7 = 343 שנים (343 = גשם) 7X 343 = 2,401 שנים (מבריאת אדם עד יציאת מצרים 7 גשמים)
יובל שמיני 49X 8 = 392 = בשמים
יובל תשיעי 49X 9 = 441 = אמת
יובל עשירי 49X 10 = 490 = כעת, מתן, תמים
,,,,,,וכו וכו
יובל 24 1,176 = 177 = גן עדן
יובל 28 1,372 אלף+ שבע = אשבע = א + שבע (געש = 373) משתלב בפעם השביעית שבה מוסיפים שבועיים.
יובל 49 = 2,401 = 403 = תאב, אבת, ב – את (ב אלפים, אלפיים + את) 2000 +401 = גת
"יובל היובלים" חוגג 7 גשמים, יובל 49 – מציין שבעה גשמים, 49X 49 גשמי ברכה
(שבע ברכות = אלף = 372+628= 1000)
343 = גשם 7X 343 = 2,401 ימים מיום בריאת המאורות (או מיצירת אדם) ועד יום מתן תורה – יובל היובלים
יובל החמישים = 2,450 שנים
2,450 = 452 = בתים. בנת (2450 שנים לאחר אדם- יציאת מצרים, חפש, חזרה האדמה לבעליה, לבניית בתים, בינה – תבונה),
הכניסה לארץ, בתקופת המקרא, לאחר יובל יובלים, מובנת ומכוונת לבניית בתים – ומתרחשת במועד תואם לחישוב הלוח על פי כפולות שבע ולתאריכים המצוינים במקרא,
לסיכום – : זמן = אמון הזמן = אמונה
השיטה השבעונית רבעונית אכן נמצאת בתשתית הזמן המקראי המקודש. והיא תואמת לתאריכים ולחשבון הזמנים המצטבר, במקרא.
שנת יובל = השנה ה- 49 יובל שביעי = השנה ה – 343 (גשם) "יובל היובלים" = 2,401 שנים, (מצא את מקומנו בזמן, שנת 5772)
אברהם (ירוק), יצחק (כתום), יעקב(אפור), יוסף (לבן) משה (כחול+תכלת) 40 שנים במדבר – בצהוב (כלב בן יפונה- ויהושע, אדום)
שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת, תִּסְפָּר-לָךְ: מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ, בַּקָּמָה, תָּחֵל לִסְפֹּר, שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת.
