הבל הבלים ודיו – אטיוד וברכה

• מאמרים
• גלריה
• סירטונים

התקופה שלנו שייכת לפרק אחרון בספור ידוע מראש, המבוסס על מחזורי 6 ימים ושבת. כל יום בריאה נחשב אלף שנים והבריאה עניין נמשך, לפיכך ששה ימים = 6,000 שנים. עד כה חלפו 5,773 שנים מיום בו יצא "משחק המחשב" לאור ונגנז בתורה, ולפי חשבון פשוט מעתה נותרו 227 שנים עד תם ששת ימי הבריאה, עד שנת 6,000, בגדול (משהו מסתיים)

 (כל יום מתחיל ב-ערב הקודם לו ) ערב = 272 = רבע = רבע מיום שיש בו 4 חלקים בכל מקרה, בקר צהרים ערב לילה. יתכן שסוף הבריאה החל לפני 45 שנים, כך או אחרת בתוך 227 שנים תגיע שנת 6000, הבריאה תסתיים ויום השבת יגיע.  

לא לפני שיהיה לילה

עד אז נותרו לנו 227 שנים, מילים אחרות, נותרה לנו     ברכה = 227 = זכר

זה היה אטיוד, לכל "אדם" למד. תרגיל חשבון בלוח עברי, נכון לשנה זו בלבד,

 א, ד, ט, יו…. = 1 +4 +9 +16 = 30 = ל ( אות "למד")

1 ברבוע + 2 ברבוע + 3 ברבוע + 4 ברבוע = א + ד + ט + יו = אטיוד

לסיום -. "לילה" אינו יותר מ 75 ואם חווים אותו בישראל כבר 65 שנים, עוד עשור יפציע שחר יום השבת          

בתוך עשור יהיה יותר אור והוא יגבר עד הצהרים

זו התחזית, חשבון פשוט לפי הלוח העברי, עד אז, לילה טוב וחלומות פז לכל הישנים, ולהלן צלצול מעורר לכל האחרים

 

כל איסור שמטיל אדם על עצמו או על אחרים נובע מפחד אישי קיומי או מומצא, של האדם בעצמו. פחד זו תכונה מדבקת המשבשת כל אפשרות נוספת של פיתוח החשיבה. עובדה זו מנוצלת תדיר על ידי מדינאים כושלים כמסווה לאימפוטנציה מקצועית. הפחד במיטבו זו שליטה פסיכולוגית בשלט רחוק, מרושתת על תדרי אימה שממגנטים עבדים למקום עבודתם. שיטה מצרית עתיקה בה אין צורך בצבא שישמור על הגבולות, מכיוון שהעבדים לא יעזו לברוח אפילו, לא יעלה בדעתם .

כאשר ברחו בני ישראל ממצרים הם לא נתקלו במשמר הגבול או בצבא פרעה, הצבא יצא מהעיר בכדי לרדוף אחריהם, בזמנו לא צריך היה צבא בגבולות היות ופרעה שלט בכוח המחשבה על עבדיו. זהו הכח הממגנט של "העפר" במוחנו,

של "עין פה ראש" כל מה שניקלט בחמשת החושים שלנו, נחשב "פרעה". מי שביקר במצרים או מי שראה פסלים ועתיקות מהתרבויות במסופוטמיה, בכל המוזיאונים הגדולים ברחבי העולם, הבין את ההשפעה הפסיכולוגית שלהם. כנסיות נוצריות משתמשות באותה שיטה בדיוק. על האדם הפשוט לחוש כגמד עלוב ליד אותם אפיפיורים המביטים בו מהתקרה, או לחוש כנמלה קטנה ההולכת על כף הרגל של פסל אבן בדמות פרעה המתנוסס 30 – 40 מטרים, וגם בימנו, אותה השפעה מזיקה יש לפוסטרים ענקיים המציירים דיוקן אדם בגודל בלתי נתפס שמטרתו למלא את כל השטח הפנוי במח הקטן שלנו עם אותו טיפוס המשתקף בתמונה.

איזה כח התנגדות נדרש מאיתנו בכדי לא ליפול בפח שטמנו לנו אחרים, איזה כח שכלי נדרש בכדי להתעלם מהבלי העולם ולהשאיר בלב שבור את אחיך התמימים למלחמת שפיות אישית. מתי מבין אדם כי הסכנה האישית היא גם סכנה ציבורית. מה גורם לאדם לעזוב ארמון ולהסביר את הבלוף לכל אחיו, המשועבדים ל "פרעה" השולט בכח הדמיון ולא בזכות ההיגיון.  

לכן עלינו לזכור כל עת ועת, שכבר לפני 3,000 שנים בא הבורא לעדת עברים מפוחדת ונתן והתר.

בימנו צומחת דת חדשה, שמיועדת לאלו שאיחרו גם להצגה שלישית של התגלות השכל. אותם סיפורים על בורא עולם, מתחדשים (כמו שעון שוויצרי) כל שנת שמש חדשה, חומר ישן צף על פני השטח והמושג התרבותי הקרוי "רטרו" אינו מתייחס רק לאופנה, אלא נמצא בספרות פופולארית ובעלילות הארי פוטר או בכל מדע דמיוני בדיוני בו העבר ממשיך ומתקיים בעתיד, ועל כך מעידות תרבויות עתיקות שנפלטו מכדור הארץ לפני עשרות אלפי שנים, אך ממשיכות ומתקיימות ביקום (על גבי ספינת חלל או על פלנטה בדומה לארץ או בשונה לחלוטין) אין לנו מושג ירוק…אך הוכחות לרב (ראה סרטוני נאס"ה המתעדים חלליות ועבמ"ים מסביב לתחנת החלל הבינלאומית הנמצאת רק 400 ק"מ מעל כדור הארץ. הקשב לדיווחי 13 אסטרונאוטים – עדות יד ראשונה, ואם יש לך 50 שנים פנויות לראות סרטוני וידאו פרטיים שצלמו בני אדם כמוך ברחבי העולם, רובם מופנים מעלה, כלפי השמים. צא וראה…מה מתרחש באמת)

למרות שכל כתבי הקודש העתיקים מספרים במילים ברורות, לפי הבנת הנקרא, שמתחילת הימים חוצנים הגיעו לכדור הארץ מהשמים, ועשו מה שעשו, הכינו גן עדן לקופי אדם והחליטו ללמדם את שפת התכנות שיצרה אותם, בכדי שגם אלו, אנחנו, נצליח להתקיים ולברוא וליצור כמו שעשו אלהים. בצלם ודמת אלהים. בהתחלה התעניינו לדעת מה השמות שייתן האדם לכל דבר.. לאחר שהיו מרוצים מיכולת ההבעה, גרשו אותו לכל הרוחות שיעמוד על רגליו ולא יתעלק על עמל אחרים.

רעיון זה מתקבל על דעת כל אדם שעוקב אחר חקר החלל ושומע דיווחים מפי עובדי נאס"ה על עבמי"ם וחוצנים ותופעות תבוניות שמקורן מחוץ לכדור הארץ, מגיע לאותה מסקנה, שהאדם נעשה ונוצר על ידי אלהים על כל שמותיו ותכונותיו ואלהים הוריש לנו את שפתו. אנחנו לא תוצר מקרי של קופים ולא מעשה בני אדם.  השכל נמצא בטבע ובאדמה ומעליה כ"ב אותיות ועשר ספירות הן תשלובת מסתורית המחברת את מוחנו עם המחשב הראשי ביקום.

האור יאר ויראה … אך לגבי דידנו, כאשר מאיר לנו אור השכל אנו מבינים מציאות ולא סובלים מתעלולי דמיון. התעלול הגדול ביותר הוא כשדמיון מתחפש לשכל ומשכנע את בעליו שאור הפנס בקצה הכובע שלו הוא השמש הגדולה בכבודה ובעצמה. דמיון זה יאסור על בעליו לצאת ולברר בבתים אחרים מה מצב העניינים והאם גם אצלם מתחבאת איזו שמש. שים לב כיצד הדמיון מושרש בדם, שייך ללב, נמצא בלב, בבל… שפה אחת ודברים אחדים, והנבלה בגלל הרשעות, (שנער – רשעים) אגו, בגלל דם, דם שרש דמיון, דמון, ונדם…

כאשר אור השכל מאיר, כשמו כן הוא, מאיר את השכל ולא את הדמיון. רק כאשר נדע להבחין בין אמת לשקר, בין טוב ורע ובין דבר והפכו, רק אז ניתן לומר עלינו (אם נמצא באור מסיבה כלשהיא) שנפקחו עיני המתבונן. בניגוד לפסלים עליהם נאמר "עיניים להם ולא יראו". כבני אדם אם נצא מהקיפאון התדמיתי שלנו כפסלי אדם ואם יאירו את סביבתנו המיידית …נראה מיד מה נמצא והיכן נמצא כל דבר סביבנו.   

היות ומדובר בחכמת על, האור אינו בא מאתנו. מקור האור מחוץ לגופנו. אך המתג להבאתו או לכוונו אלינו, לסביבתנו, נמצא במוחנו ומתג זה עלינו להפעיל בכדי שהאור ישפיע ויאיר את עולמנו.

חלק יטען שעלינו לטפס לקראת האור משפל מושבנו ובה בעת לשאוף שהאור ירד לעברנו וחלק יטען שזה בכלל מצב של הוויה, אליה ניתן להגיע בדרכים שונות. לאחד ייקח שנים רבות, לשני כמה ימים ולשלישי דקה וחצי. (ומומחה אמיתי יבין מה פירוש – הכל בחצי שעה) בכל אופן, כל אדם (היודע היכן הוא עומד) יכול לעלות מלמטה למעלה. רק מלאכים עולים ויורדים… וכמובן הבעש"ט

כל מפגש בין שני עולמות תמיד יוצר מצב חדש ומעניין, לרב נוצר שטח הנחשב "תחום מפורז" בו כל צד בוחן את משנהו. אם ניקח לדוגמה שני חומרים שונים ונערבבם באותה קערה, ישנן 2 אפשרויות. או שהחומרים יתערבבו זה בזה, זאת אומרת כל חומר ישמור על ייחודו למרות שסביבו חומר אחר, או שהחומרים יורכבו זה עם זה, וייווצר חומר חדש, משניהם. זה ההבדל בין תערובת לתרכובת.

אם בתערובת עסקינן, ישנן שיטות להפריד מחדש את שני החומרים. תרכובת היא מצב בלתי הפיך.

אפשר לקרא לכך זיווגים, לדוגמה. ישנם זיווגים המניבים חמר חדש, מציאות חדשה או חיים חדשים.

הבא נחשוב על עצמנו בבואנו לשמוע או ללמוד דבר מה חדש.

בכל עת אנו מגיעים עם חבילה מסוימת של דעות, נכונות או מוטעות, אך בלמדנו חומר חדש עלינו לעכל אותו ולהחליף דעה ישנה בחדשה, זאת אומרת לברר מה בחבילה נכון ושווה לשמור, ולזרוק ידע שקרי רע ושלילי. למלא את החלל הריק בתוכן אמיתי מדעי נכון ומוכח. במקרה זה של לימוד העברית, השינוי המתרחש הוא שהשפה הופכת משפת חול לשפת קדש והתהליך ארוך וממושך או מהיר יחסית, הכול תלוי בעיני המתבונן לאור האור ובמצב השכל הפועל. זה שלמעלה וזה שבמוחנו.

נו, סיימתי לכתוב את דעתי , עד כה, חלפו ארבעה מפגשים ועכשיו לאחר שקיבלנו אישור להמשיך ולחשוב, ממה עלינו לפחד ?

בפגישה הקבוצתית ק.א נשמע מבוהל יותר ויותר ככל שהשעון התקדם. על מצחו זהרה מחשבה "אל יתהלל חוגר כמפתח".

חששנו שהוא צועד בשדה המוקשים של הקדושה. הוא קרא לזה שטח אש.

כל היוצא למסע אינסופי זה, משול בעיני לאסטרונאוט הממריא לשחקים. עליו כידוע לחגור עצמו היטב, היות והטלטלות העזות במהלך ההמראה ובשלבי היציאה מכוחות המשיכה של כדור הארץ, עלולות לפגוע בו קשות, לכן אסטרונאוט שם את מבטחו בקונסטרוקציית החללית, במוטות הברזל, הפלדה או הפלטינום אליה מחובר המושב, החגורות או האזיקים. ועדיף להחזיק בהגה ולא לסמוך על ניסים.

זהו מסע אישי, כל אדם בודד, חופש מחשבה הוא תנאי וברית. כל אחד לעצמו, אין לאחד שליטה על חירות המחשבה של רעהו, במצב זה חייב כל אדם לשקול בתוכו כיצד לנהוג, כיצד להבין כ"ב אותיות ועשר ספירות ולמלא עשר דברות בכל רגע.

נשמע פשוט לכאורה, אך אם נקרא בין השורות במחשבה שנייה ישמע גם לנו העניין כבד,

סבבי,

הטרמינולוגיה של ק.א. התרחבה בהתאם לתפיסת עולם חובקת כל, הרואה שותפות גורל בין אדם וכל כדור הארץ, ברמת הוויה זו פועלים רק 48 חוקים, בניגוד לעולם צווי הדמיון – הלבנה – בו פועלים 96 חוקים, עולם שפה גם הוא כבול לטבע האנושי, על כל מיליארד וחצי הנוצרים ותפאדלו מיליארד וחצי מוסלמים, וגם המאסף עם תריסר מיליון יהודים (אין לנו קופה גדולה בבית הגלובלי, אמנם אנו נספרים ככסף קטן, אך מהמרים בגדול ) מאיתנו, כך טוענים, כבר יצא פעם גאון שהימר על חייו, כאילו אין אלהים. בעולם "מח" אין משוא פנים, אלא יש "וישתחוו ארצה", האדמה "טובה" היא, שפה "טובה" היא, השפה היא שמים, השפה היא שמן… שמים = דם שמו, השם מה, אל שדי אדם, שמו יוד הא וו הא.

הנה אנכי בא אליך "בשם יהוה"

סחתן, זה היה תרגיל פרקטי ומשעשע וקרב את השומע לקריאה תמה (שלא בנוסח הבעש"ט) אך מתקרבת למקור האמיתי של השפה העברית, אל המזרח היבש בו חפרו בארות ושמרו מים, בארות עליהן מונחות אבנים כבדות בכדי שהמים לא יהפכו לאדים ויעלו השמימה, אלא יישארו באדמה להרוות צימאונם של בני אדם נוספים שעברו במסופוטמיה, ארם נהריים, אור, חרן מצרים או ישראל

אלהים בא מקדם, הבא לא נשכח, אברהם לא נולד בוורשה או בפריז וגם לא בגראנד קניון, קניה או וושינגטון, יאאללה

סגנונו החדש של ק.א. מצא הד מקומי בסלנג המעורב ירושלמי, בסלון הזה אולי נשמעו פעם תרועות מאצטדיון טדי – יאאללהה מאאתאאאייים יאאללהה

אחד החסרונות במזרח התיכון הוא שאין אפשרות לישראלים לערוך סיורים ביבשת שלנו, לכן אנשים שפוטים של הדמיון ומתנהגים בהתאם. יתכן שאלו תגובות ללחצים גלקטיים שפועלים במערכת השמש כבר 50 שנים, והסיבה, שינוי מקום, והרי מי מאיתנו לא חי בסיקסטיז ואינו זוכר את השיר "אקוואריוס" מתוך המחזמר שיער. אותן שנים קופים ישראלים העלו בתל אביב את המחזה שהעתיקו מברודווי, הייתי כבת 10 והופתעתי לגלות את כוכב המחזמר עומד יום אחד מאחורי הדלת ושואל את אבא שלי אם הוא רוצה למכור לו את המכונית האמריקאית שהייתה לנו, פונטיאק ירוקה עם כנפיים מכונסות, אשכולית, של משרד התיירות.

כאמור, כל היוצא למסע אינסופי זה, משול לאסטרונאוט הממריא לשחקים

משל זה תואם למצבו של לומד עברית. חייב לחגור את מחשבתו אל הסטרוקטורה, אל הצור ואל המצע העמוק בו נטועים שרשי השפה, היות וחילופי משמעות מתרחשים בהבזק, יכולים להסיט כל אחד ממצבו הנורמאלי ולזרקו למציאות של פחד ושיגעון בו שוב הדמיון גובר על השכל. המבחן משול לרעידת אדמה, ויש תקנים לבניה נכונה שתעמוד בכוחות ההרס הצפוי. 

סבבי, אחלה, יאללה, נתקדם…קדימה, נו, קריאות עידוד באוויר, יש עתיד למרות שכבר חלפה שעה, שריקה אחרונה והרכבת יצאה.

עמדנו לרגע על הר סיני וכבר נשמעו טענות איך הנוצרים האלו שהתיישבו שם על קדש קדשי ישראל מתנהגים אתנו כאילו הם עצמם, כביכול קיבלו את התורה ותרגמו אותה עבורנו לעברית לפני 3000 שנים. לא הבנתי מה בדיוק איבד שם העם היהודי או על מה תמה כעת ק.א. כמו הבעש"ט

ואז תמהתי בעצמי

מה הם באמת מסתירים שם ? בסנטה קתרינה …

אה, למי אכפת ? מה כבר לקחו לנו ? כל מי שקרא את הברית החדשה כמוני, הבין מיד שלא מדובר כאן בשייקספיר והיא לא משתווה לעושר הלשון העברית בתנ"ך ומבחינת התוכן – אם תצליח לסחוט את הדפים תקבל בעיקר דמעות, אין שום חידוש…מהכתוב בתנ"ך, זהו תקציר (יחסית גרוע כך מוכיחה ההיסטוריה) של פרק עלום העוסק בהטפת מוסר ודרכי צדק, פרסומת ל"אמונה", 4 פרסומות בהפסקת פופקורן, 4 ניסיונות לתעד סצנה אחת וגם כך מסתבר שלא כל השחקנים שיננו שורות כראוי ולעיתים התפאורה זזה מהמקום, בקיצור, מי יטרח בכלל לחפש מה פסוק מקור. מדובר בשיווק של תכונות שכבר מזמן נטמעו ביהודי העתיק בכל מקרה, וזו עדות מידע אישי והכרות משפחתית בת אלף. אינני מעידה על אחרים.

קשה להתגבר על החשד שאולי לקחו לנו את המטמון האלוהי בזמן שנרדמנו בשמירה, לכמה מאות שנים, במדינות זרות, בגולה הזו שנמשכה אלפיים שנים, מאז הרומאים ולפני כן.. גם אז לא דובר בקייטנה, הוגלינו שוב ושוב, אף פעם לא הבנו מה רוצה אלהים מאתנו וכיצד הפכנו לשק החבטות שלו. היינו הוונו ונהיה עקשן כפרד, נבזה במהות, בוגדני, עובד אלילים, גנב מלידה ומפר ברית על ימין ועל שמאל…. ילד מופרע (צא וראה נבחרי עם, להיפך, מנהיג מופרע שמקדם תסביך רדיפה)

אם מתייחסים להיסטוריה בכבוד הראוי, ניתן לראות כיצד הנוצרים הצליחו ליצור ולצייר כמה דיוקנות ולתאר בתמונות כיצד יראו היהודים העתיקים בעתיד. אנו העמדנו מולם בובות שעווה נעות הדוברות אנגלית במבטא קופי- אמריקני מושלם, אך עם תוכנה רוסית כמו שאוהבים בקרמלין, אגרוף ברזל ביד ובשניה קרמשניץ, דמויות אמיתיות ומוכרות מהטלוויזיה, תוצרת רוסית עם משיבון אמריקאי.

לא פלא שפרופסור מכובד כמו  ק.א. מפחד. הוא כנראה מכיר כאלו טיפוסים באופן אישי

אולי מכיר את עצמו. כמו כל הבהמות, מילים אחרות, כמונו. כבול בתוך גופו כאילו התורה היא ספר תחזוקה למכונית פיזו אלפיים ועשר, ספר הדרכה לתחזוקת הבודי, מיינטננס של השלדה. הרעיון הצחיק ברמה של מוסכניק השוכב על פלטה מתחת למכונית ומנסה לטפל באיזה חלק או להחליפו, אך ק.א. לא הסתפק והביא סיפור על איזה נאצי…גב הגמל נשבר

לא אמרתי מילה, הייתי בטוחה שפרופ ק.א. מנסה לראות מי מאיתנו הגלמים לוקח זאת ברצינות. מצד אחד התביישנו לצחוק. למדנו לפחד במפגשים הללו, חטפתי שפעת שלילית … מאז המפגש התחלתי לחפש טיסות זולות לחו"ל, בערבים פחדתי לישון, הסיפורים על שדים, מאגיקונים ועושי ניסים, עליהם קרא ואיתם נפגש וראה במו עיניו, השפיעו על דעתו ושיבשו את דעתנו, פחדים.

אני מצידי חשבתי שהגעתי מחוסנת עם יכולת סובלימציה, תרגלתי הלכות ונימוסים שנים ארוכות, נמנעתי מפגישות עם בני אדם ובעצמי חשתי כאסטרונאוט. האגזוז פלט אמירות שהעיפו טורדנים למרחק שנות אור. לדידם של אחרים אני בחושך בכל מקרה, אך לפי דעתי הם פשוט לא רואים שיצאתי מזמן, אין בחדר כלום וגם אני אינני

בכל אופן, האור המתואר בסרטי מדע בדיוני בצורה אלגורית כחרב אור, הילה סביב הראש, או מבע משתנה בעיניים, כול אלו בכל דרך אפשרית מנסים עד היום לרמוז לנו שיש דרך להתפתחות נוספת, שאדם חי רק במימד אחד או שני מימדים, במציאות שיש בה ארבעה עולמות ולפחות עשרה שערים, פורטל, קונדיוט, כך כבר צרודה מלצעוק גם "תאוריית המיתרים" שהזדקנה בשני עשורים לפחות.

אנחנו משתמשים בפחות מחצי קופסא ויש תאים אפורים לרוב למרות שאנו מעדיפים לשמור אותם בכספת ל "יום גשום", בכל זאת חבל שיישארו ריקים. יש למלא אותם בתוכן בחיים בידע

תעלת זמן, קפיצת הדרך, מנהרת זמן או נסיעה ארוכה וממושכת מעולם לעולם, באוטובוס או על גבי טיל, המעברים בין העולמות היו ידועים ומוכרים בעת העתיקה יותר משהם מובנים לנו כיום. והדבר משפיל ברמות היסטוריות ודה-בולוציוניות. מסתבר למתבונן נבון שהאנושות תופסת תאוצה במדרון, כולם חשים זאת, אך כמו בקרון רכבת שדים בלונה פארק פוסט מודרניסטי או דה קונסטורוקטיבי ישנם כאלו והם תמיד בנמצא, שיצעקו "יוהה" בדרך למטה…בעוד ששאר החגורים חיוורים מפחד.

ככל שמתקדמים אנו מודאגים יותר ובמקום לשמוח שהנה סוף סוף השגנו חרות ואנו עצמאים בביתנו במדינתנו, חיים בעידן של חופש הבעת דעה וחופש מחשבה ויצירה, דווקא כיום אנשים בישראל נושאים תסמונת דאון, נכי רוח, מפוחדים, עם אני פנימי – שעדיין מדשדש בשבילי הבוץ בעיירה של הבעש"ט שבעצמו כבר עזב אותה והמריא לעולמות עליונים לפני 250 שנים…+- ואפשר להבין מדוע. אפשר להבין לפחות את הניסיון הנואש לצאת מהמנטאליות שאפיינה חור זה בהיסטוריה

איתור האני של כל אדם, בימנו, יכול להיות תרגיל מעניין. "דע, היכן אתה עומד" מסתבר יותר ויותר כמשימה קשה, אך את הבוץ שהוטל עלינו הולכי הרגל, מגלגלי כרכרה מקרטעת שחלפה בסערה על גבי השלולית, באחד משבילי העיירה הנידחת, ניתן לנער ממעיל הגשם בקלות. הלבוש שלי מסריח מנפטלין גם הוא בכל מקרה יצא מהבוידם, אך כרגיל הוא מותאם לשכלולי טכנולוגיה עכשווית, ולכן עשוי מבד חיצוני נפוץ בימנו (2013 עוד מעט) וכצפוי מדובר בטפלון…,

כל אדם רוצה לדעת שלא ירד מדרך הישר, שלא נפל לבור שחפר אחר…ושלא התחלק על צואת קוף. אדם נולד עם ראש על כתפיו, נכון, כמו קוף. גם לאדם עיניים, אוזניים, נחיריים ומח. עושה רושם שקוף יודע לצחוק, לאכול לשחק ולהכות ולהרוג. אך קוף מתקשה לחשב, למרות שעושה פרצופים משכנעים, בקושי מוציא משפט ואינו יודע קרוא וכתוב. גם אינו מבין שאמנויות יפות באמת יפות המה. קשה להסביר לו תיאוריה מדעית או וידאו קליפ, או סרט בדיוני או אימה, אגדה תיאטראלית או למה קרקס, קוף לא יבין ספרות מוזיקה שירה. לא ישב לשיחות שלום ולא יכתוב פרוזה, וכל ההבדלים נמצאים בשני אחוזים די אן איי. יחד עם זאת ועד כמה שיתאמץ הקוף לא יבין מאומה, אלא אם כן תהיה התערבות אלוהית.

וזו כבר התרחשה – אז מדוע כל כך הרבה צדיקים נושאים גנים של קוף כשמדובר בשימושי ראש. סמך עין פה..צ…ק…רשת

בימנו טוענים שהקוף הצליח להתקדם בכוחו שלו ושלא הייתה שום התערבות חיצונית … סתם צאנס, לך תדע, בכל זאת כך מאמינים רב בני האדם כבר מאה וחמישים שנים. תיאוריה זו כבר העלתה עובש גם בעיני הקופים. אלו חסרי פספורט ניאנדרטאלי שנתלו מאחור אך מאוחר מיד על זנב ספינתו של נח, אלו כבר לא יאמינו לסיפורי דרווין, על הזדמנות שנייה. ובכל זאת הכרוז מכריז – שלב אבולוציוני חדש קרב ובא, והפעם "המאסף" מיועד גם לכל המאמינים בלוח השנה של "מאיה"

מאיה, מאגיה, כישוף.

ואל יאשים הקורא המבולבל את עצמו אם לא ידע על כך מראש, על פי החדשות – בעוד ימים ספורים, לאחר חגיגות הנוצרים, לא רק שתחל שנה חדשה אלא עידן חדש יפציע. השמש שמחליפה בית כל 2160 שנים (וכבר נרשמו 2012 כניסות לבירסדיי בוק) נותרו לה רק 148 שנים בבית הנוכחי, והפעם דווקא הנוצרים יבינו כי "נצח" ישראל לא ישקר ואם ירצה האל גם קופיקו החביב ידע לחשב.

1948 שנים אחרי אדם נולד אברהם

1948 שנים מאז ישו ואופס ראה זה פלא הוקמה מדינת ישראל והוכרזה כמדינת היהודים. חשבון דבר מרתק הוא, כשמדובר בקוף – הרי כבודו במקומו מונח, ומקומו הוא מספר 19 מבין האותיות. המאה התשע עשרה חלפה לפני מאתיים

אם נעמיד "חכמה" – 73 ו "בינה"– 67 ליד קוף, נבחין שנקבל 1973, 1967, קופים או לא, נלחמנו כאריות ונשארנו בבית.

וכעת החל אלף חדש, אחרי ק מגיע ר.  ק אות 19, ר אות 20.  עשרים. הגענו למאה העשרים, ואחר"כ נותר ש.ת. 21, 22

המאה העשרים, מסתבר, גם חלפה לה. למרות שנותרו בה קופי אדם, וכעת כבר המאה העשרים ואחת, עוד "נצח" אחד, תכנס כל מערכת השמש לבית דלי, עידן בו האדם יחווה שלב נוסף באבולוציה וסוף סוף יהיה "בן אדם" כפי שרצה הבורא

מי שירד לעומק הוויכוח שדעך בעשור האחרון, בין מדענים המאמינים בבריאה לבין אלו המאמינים באבולוציה, יודע שהבעיה בחקר שלדי אדם (פלאו-אנתרופולוגיה) היא בהעדר חוליות מקשרות…בין שלב לשלב . הרצף לינארי לכאורה אך המרווחים של יצורי כלאיים נשארו ריקים, אין ממצאים אין שלדים אין הוכחה. המסקנה- בכדי להבין עניין ברצינות חייבים לרדת לעומקו ולבדוק את כל הפרטים. אין מריחות…כשמדובר בחיפוש האמת.   

הכללות או דמיון לכאורה אינם הוכחה מדעית לאמת כלשהיא. הרבה דברים דומים למראית עין אך שונים בפנימיות, בעולם הצמחים מוכרים מתחזים ממש, על שיח וורדים בגינה מטפס צמח דומה (חייזר) עליו זהים אך קטנים והוא פורח בדומה אך בצבע לבן בלבד, כלומר אינו מתחשב בכך שהוורד המקורי עליו התלבש, פורח באדום, או  צהוב, ורוד או לילך. גם בעלי חיים מתחפשים למשהו אחר, לעיתים זו הגנה שהעניק להם הטבע כדוגמת פרפר דקיק ושברירי הנראה כפרצוף חיה בעלת עיניים גדולות, כאשר מביטים על כנפיו מלמעלה. רבם מתחבאים, מחליפים צבעים כזיקית או זוחלים כתולעת גם כשמדובר בטורפי על (כשהיצר דורש להשיג אוכל). וכך גם בני אדם. חלקנו יגדל לשון ארוכה כמו זו של צפרדע וישלח אותה לתפוס איזה זבוב שנרדם על ענף מרוחק. הטבע בנוי מהעמדות פנים, קשה לצפות מה יעשה, מה עוד עלול לעולל. והאדם מאז ומעולם נמצא במאבק עם הטבע, לרב הוא נכנע ומוותר. וגם אם הצליח לחיות איתו בשלום, הטבע הוא זה שיבגוד בו כי האדם לא למד את הטבע ברצינות הנדרשת (כמו אל גור) וגם אם למד יבוא אלהים ויגיד "מה אתה מתחבא מאחרי מדעי הטבע, יא רשע מרושע, עוד תראה "

הוויברציות בסלון היו קרות ומוזרות, במשך שעתיים לחץ ק.א. על גז ניוטרל וברקס יחד, לבסוף זז מילימטר והחל לקרא מהספר, "אור השכל" עד אז הספיק לבלבל ולהפחיד כהוגן. חרדה ודאגה מלאו את ליבנו, והתחלנו ללעוס בייגלה קטן ומלוח כמו זה המוגש בימי השבעה, מרב ייאוש…

זה לא קרה לי שנים שאכלתי בזמן הרצאה. מזל שלא השתנו בתחתונים מפחד. לפתע הבנו ש ק.א. פשוט מנקה לעצמו את הראש מכל מה שאינו נחוץ לו יותר, מכל מה שמסתיר לו את האור. אולי זאת הייתה המלחמה שהתרחשה ואולי חש קודם.. 

הוא תאר צורות של צל. צללים שאולי הטלנו עליו אנחנו ? אחרת איך אפשר להסביר שהאדם יושב מולנו מפחד עד מות, סתם באיזה ערב נחמד באמצע השבוע בסלון ביתה של משפחה נעימה.

פחד מדבק.

נותר לנו רק לשאוג כאריות, היה זה תרגיל תרנגולי … בנוסח בקר טוב, החורף כאן, הגיע העת להפסיק לרעוד ולהדליק את החימום.

הנה מה טוב, וזהו שכרה של בקשת טוב"ה, כמה מהר יכולה קערה להתהפך על פיה ולשפוך עליך שמן, דישנו בשמן רותח ראשנו, וכל זאת לאחר חפיפה שנייה וקונדישנר.

כאשר יצאתי מהפגישה והגעתי למכונית, הבחנתי ששכחתי לסגור את אחד החלונות. למזלי שום דבר לא נלקח, וואלה, אנשים הגונים בשכונה הזו, בכל זאת לפי טבעי ההולך ומשתנה כל רגע ועם הזמן, כנראה אאחר גם לפגישות הבאות בכדי להקפיד לסגור את כל הפרצות ולא להשאיר אף חלון פתוח.

ולא אסיים לפני שאספר בדיחה אמיתית שהתרחשה לפני שנים, פרצו לבית שלנו גנבים ולקחו לי את המחשב והמצלמה והתיק האישי עם הפלפון. לפי מידע שקיבלתי על השיחות שבוצעו ממנו צלצלתי גם אני לאנשים אליהם התקשר הגנב בשעות האחרונות וסיפרתי מה קרה במטרה שיבקשו ממנו (כי הרי הם מכירים אותו) להחזיר את הגנבה.

אחד מהגדה צעק – אתם גנבתם לנו מדינה אז מה את בוכה על איזה מחשב או מצלמה…וטרק

אחר גם הוא מהגדה אמר בלעג מהול בתמיהה – למה לא שמת סורגים

אחת טענה שהיא נשואה אך המנוול הזה מטריד אותה ומשפחתה כבר שנים ושאינו אלא גנב מכוניות מעזה שעובד בגדה

במשטרת ישראל אמרו לי שהם לא מדברים עם הרשות הפלסטינית, ברוגז, אז אין סיכוי שיחזירו

בזמנו שוטטתי ברשת, מצאתי אתר של הרשות הפלסטנית ולפי מספרי הטלפון שנתנו – התקשרתי

דיברתי עם אחת בשם "לובנה" מזכירה בכירה, אחרי כמה ימים התקשרה חזרה ואמרה – מצאנו כל מיני מחשבים אבל אני לא יודעת מה שלך מביניהם, יש פה אחד שכתוב עליו בי"ס עלומים, אולי זה ?

לובנה, לבני, ליבנת, אמיית. בו ברגע ידעתי שאף משרד ממשלתי משום צד לא יחזיר מחשב ומצלמה

החוקר במשטרה סיפר לי שאנשים משלמים עשרות אלפים בכדי לקנות את המכונית שלהם חזרה, וכך זה עובד.

טוב, יש גבול.   נעלתי את השער ומאז שקט,

זהו להיום.  שיהיה לילה שקט,

נותרה עוד ברכה = 227 עד שנת 6,000

זהו רגע מכונן בכל מקרה, זמן בעברית. מחשבה חדשה לגבי הזמן שנותר, הבא נזכור  (זכר = ברכה = 227)

 יברכך יהוה וישמרך, יאר יהוה פניו אליך ויחונך, ישא יהוה פניו אליך וישם לך שלום. 

 

זמן = אמון

אם אנו מקדישים זמן רב ללמוד תחום כלשהו, מעיד הדבר שיש לנו אמון בנושא הנלמד ובתועלתו. גם אם אנו טועים בדרך

 

זמן                        זי"ן  + מ"ם +  נו"ן  =   החמר =    נברא     =      253     
                       
                             67  +  80  + 106 =                                        253 

                                                     

היות בעברית עסקינן, הבא נראה כיצד "החמר" "נברא" שווה לסכום כ"ב אותיות – במספרן הסידורי, ותוך כדי חישוב עצמאי –

 1 + 2 + 3+ 4 + 5 +6 + 7 + 8+ 9 + 10 + 11 + 12 + 13 +14 + 15 + 16 + 17 + 18 + 19 + 20 + 21 + 22 =   253

א + ב + ג + ד + ה + ו + ז + ח + ט + י + י"א + יב + יג + יד + יה + יו + יז + יח + יט + כ + כא + כ"ב =  253 = נברא = זין מם נון

זמן מלא, באותיות  =  זין + מם + נון  = החמר, נברא ( ע"י כ"ב אותיות, ושווה לערך המצטבר של כולן)

נברא, ברך אל, לברך א, אברך ל, אל ברך – והכוונה לאותיות, מעשה מרכבה, לברך א – ת השפה – (כנהוג לנשק כתב מזוזה) לאהוב א-ת השפה , את הבריאה והנברא, להבין כל אות, א עד ת, סך כ"ב אותיות = נברא = זין מם נון (זמן מלא) 

                                החמר         =          נברא     =   בינה  + מקום                  

                                 253                       253             67  +   186

יתר על כן, להקדיש זמן מלא, גם במובן והגית בו יומם ולילה – לֹא-יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, כְּכָל-הַכָּתוּב בּוֹ: כִּי-אָז תַּצְלִיחַ אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאָז תַּשְׂכִּיל ..

                                 הלילה +  הימים + חיים  =                               253        

                                 80   +   105   + 68    =                                 253

"חיים" בגימטרייה "חכם" "סח" (אומר, הוגה) יד  תּוֹרַת חָכָם, מְקוֹר חַיִּים– לָסוּר, מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת

לסיכום- אמון בלימוד יסודות השפה העברית הוא תנאי הכרחי וקודם ללימוד הקבלה

זין מם נון = נברא = מקום + בינה = הלילה + הימים + חיים = החמר = סכום כל  כ"ב אותיות העברית