חידת הפירמידה

• מאמרים
• גלריה
• סירטונים

חידת הפירמידה

 מידות הפירמידה הגדולה בגיזה אחד משבעת פלאי העולם העתיק

פתרון התעלומה נמצא בתנ"ך

מאמר זה מבוסס על התנ"ך ועל מידות משרטוטים גיאומטריים. מטרתו להראות כי מידות הפירמידה הגדולה בגיזה מצוינות בתנ"ך. בעזרת רישומים גיאומטריים וחישובים מדויקים יתגלה הקשר בין מידות הפירמידה לנתון מספרי בלתי צפוי – משך חיי דמויות תנכיות. יוסבר הקשר בין הפירמידה לספרה שבע (ולמושגים כגון: קדושת השבת, חפש ותורה). יוסבר כיצד חלוקת שלם (מעגל) לשבע באה לביטוי אמיתי, מתמטי, גימטרי וגיאומטרי, במידות וזויות (חיצוניות ופנימיות) של הפירמידה, וכיצד המבנה כולו מנציח את קדושת הספרה שבע ומקומה בטבע. בגימטרייה: הטבע = אלהים = 86

אתאר פרספקטיבה מנקודת מבט מרוחקת, לכאורה, שאינה נובעת ממקור מצרי אותנטי, לא נלקחה מכתבי פפירוס ולא מציורי קיר או תבליטים במקדשים או בקברים, אך המידות המתקבלות ממנה הן על פי הגיון, נכונות גיאומטרית, תואמות למציאות ומובנות על פי הקבלה והתנ"ך (המתעד את חיי בני ישראל במצרים ולא בשפת הירוגליפים, אלא בשפת הטבע, שפת אלהים, השפה העברית).

רקע היסטורי

במהלך שהותו של עם ישראל במצרים בעת העתיקה, היו מנהיגיו יוסף ואחריו משה, חלק מהנהגת ארץ מצרים, מיודעי פרעה (שם כללי לשושלות מקימי הפירמידות) שגדלו בחצר המלך. סביר להניח שהכירו את התרבות, הדת והאמונה המצרית, כמו גם חשבון וגיאומטריה.

בתחילה מתוארת מצרים בתנ"ך כארץ שופעת כל טוב. מונרכיה בעלת ארגון חברתי, מוסדות וצבא. הכרות עמוקה (לאו דווקא ראשונה) עם ארץ מצרים מתחילה בספר בראשית, כאשר יוסף בגיל 17 שנים (17 = טוב) נמכר על ידי אחיו לישמעאלים (תמורת 20 שקל) ושוב נמכר בהגיעו למצרים.

לפי התנ"ך, יוסף (שהגיע למצרים 2,186 שנים לאחר הולדת אדם, 1,574 BC) עלה בהבנתו על כל פותרי החלומות במצרים בעודו נער צעיר. חלום פרעה בנוגע לשבע פרות טובות מראה ושבע פרות רעות מראה, וחלום נוסף על שבע שיבולים טובות ושבע רזות, הינם רמז לכל ספור מצרים.             7 , 7, 7, 7, ספרה שמעסיקה את מוחו של פרעה ורק יוסף מציע לו פתרון. (ואכן, חלוקת השלם לשבע מכתיבה את מידות חתך הפירמידה). אך קדמו לכך חלומות שרי פרעה, בנוגע לספרה שלש. שר המשקים ושר האופים מתארים חלומות על הספרה 3 והדימויים כגון סל וכוס מרמזים על צורות מעגליות. בנוסף, באותה פיסקה גם כתוב שיום הולדת פרעה חל ביום השלישי.

מצרים מוזכרת פעמים רבות בתנ"ך. משחר ההיסטוריה של עם ישראל, מימי אברהם ולאורך דורות וכלה בכתבי הנביאים. לבסוף מצרים נתפסת בזיכרון הלאומי העברי לא רק כמקום פיזי, ארץ מצרים, אלא גם כמושג ורעיון. פסח = נצח = ספרה 7, חג לזכר יציאת מצרים ולסמל המצרי – הפירמידה.

יוסף מורד מצרימה בגיל 17, חי בה עוד 93 שנים ומת במצרים בן 110      

יעקב בגיל 130 (סיני) שנים ירד מצרימה לפגוש את בנו יוסף, ולאחר 17 שנים מת במצרים בן 147

משה, נינו של לוי (בן יעקב ואחיו של יוסף) מוציא את עם ישראל ממצרים (400 שנה לאחר שירד יעקב למצרים) נותן לעם ישראל את התורה, מנהיגו במדבר, ומול הארץ המובטחת הוא מת בן 120.

הבא נציין שנים כמידות: יוסף 110, יעקב 147 משה 120  ונזכור את הספרה 7 והספרה 3

מימי הנער יוסף במצרים, ועד מתן תורה במדבר, נמצאת מצרים ברקע. תקופת יוסף מאופיינת בשגשוג כלכלי ושפע חמרי (יחסית לחיי הרעב ששררו בארץ כנען באותן שנים) אך בימי משה כבר נהפכה הקערה על פיה ועימה גורל העם העברי, שהפך מהיותם 12 אחים רועי צאן וראשי שבטים, לעם עבדים, עסוק בעבודת כפיים וייצור לבני בוץ, קש וטיט.

מצרים שינתה פניה בזיכרון עם ישראל. מארץ שפע שארחה את יעקב ובניו (70 איש) למופת, בנדיבות ורוחב לב, מהיותם בני משפחתו של יוסף, חביב המלך. למכלאה של חיי סבל, עוני ועבדות.

מה גרם לשינוי ?

מלך שלא ידע את יוסף.

יוסף התעניין בגיאומטרית המרחב ובקוסמוס. חלומותיו היו על מערכת השמש והכוכבים, על אלומות בשדה (חטה = כ"ב). משך חייו 110 שנים זו גם מידה (בכפולות עשר) המתקבלת מחלוקתו ל 3 של מעגל בקוטר כדור הארץ (ז"א, מאית מגודלו האמיתי)  110 זו אמת מידה פלנטרית (בק.מ.  1:100)  המקשרת גיאומטריה (גיאו- אדמה, הפלנטה וקוטרה במציאות) לשיטת ספירה עשרונית, דצימאליות.

 

חיי יוסף = 110 =  אורך הצלע במשולש שווה צלעות החסום במעגל שקוטרו – 127.27272727                                               = מאית מקוטרו האמיתי של כדור הארץ – 12,727.27272727 קילומטרים

אלהים = 86 = הטבע = אורך הצלע במשולש שווה צלעות החסום במעגל שקוטרו 100

"החכמה" (78) האלוהית (אלהים = הטבע =86 ) שהביא עימו יוסף למצרים, זו שהצילה את העם המצרי מכליה שבזכותה עברו את שנות הרעב בכל ארץ מצרים ללא מחסור בלחם, חכמה זו לא הכיר הפרעה החדש שקם כעבור 400 שנים (יתכן שמדובר ברעמסס השני) והידע והקשר ההיסטורי אבדו.

החכמה = 78  = אורך פאת הפירמידה המתקבלת במעגל (ראשון, בסיסי) המתחיל ב "אלף"

(ראה שרטוט מס 2)

 

                                    שרטוט מס 2

תקופת חיי בני יעקב במצרים נסתיימה.

אך יעקב לא נותר במצרים. יוסף חזר בחייו לארץ כנען, לזמן קצר, כאשר העלה את עצמות אביו יעקב לקבורה, במערת המכפלה (בה קבורים היו אברהם יצחק והאמהות, חוץ מרחל). יוסף אף הוא לא נותר במצרים, היות ומשה העלה את עצמותיו והעם הכניסם לקבורה בארץ.

תחילת התיעוד בכתב עברי ונתינת התורה לעם ישראל בסיני, מתרחשים לאחר יציאת מצרים. לאחר הבנת קדושת הספרה שב"ע (רע"ב שב"ע, רמז לסיבת הירידה מצרימה, רעב מול שבע, ארבע ושבע) מרגע זה, חוזר רעיון קדושת השבע והשבת ושבעה שבועות, אין ספור פעמים בתנ"ך.

בראשון בארבעה עשר יום, לחודש, יהיה לכם, הפסח; חג–שבועות ימים, מצות ייאכלו

וחג שבועות תעשה לך, ביכורי קציר חיטים;     שבועות מטות אומר סלה

שבעה שבועות, תספור-לך: מהחל חרמש, בקמה, תחל לספור, שבעה שבועות. י ועשית חג שבועות,

פתוח חשיבה בעברית תלוי אמנם בידיעת השפה, האותיות והכתב אך בראש ובראשונה בידיעת מספרים וחשבון ובהבנת מושג השלם "אחד"- "אלף" וחלוקתו ל 10 ספירות, 10 מכות או 10 דברות.

גיבושו של עם ישראל והשפה העברית החלו עם אדם ונסתיימו ביעקב "אמת" ספירה ששית בעץ החיים- תפארת.  יעקב הוא דור 22 (כ"ב מאדם) מציין אות אחרונה "תיו" מתוך 22 אותיות העברית.                               22 אותיות + 10 ספרות = ל"ב נתיבות פליאות חכמה עליהן כתוב בספר יצירה. ספר המתאר את בריאת עולם צורות ויצרים, ספירת תפארת (הספירה השישית, יעקב, כ"ב). "וגם ב"כ יאמינו לעולם"

"הנה אנכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם-בך יאמינו לעולם"

עשר ספרות מושוות או עלולות להפך לעשר מכות (עשר כמות, שער כמות)

הספירה העשירית – מלכות היא העפר (העפר = פרעה = שנה = 355).

בכדי להבין ציור שכלי זה, יש לשלב חשבון וגיאומטריה עם גימטרייה.

ניקח את הערכים שבידנו עד כה, ונשווה אותם אל מול מידות הפירמידה הגדולה:

יעקב חי 147 שנים. מסכם את גובה הפירמידה, 147 מטרים. (חכמה ובינה – 146)

משה חי 120 שנים. מציין את רדיוס המעגל החוסם את הפירמידה – 120 מטרים.

השרטוטים להלן ידגימו כיצד החלוקה לשבע הכתיבה את גודל הפירמידה ואת הזויות הפנימיות.

 

שרטוט מס 1

בבואנו לבחון את מידות הפירמידה הגדולה במצרים, אנו נדרשים לכלי מדידה מתחום הגיאומטריה.

פירמידה היא גוף מרחבי עם נפח, מבנה תלת מימדי עם בסיס ופאות משולשות הנפגשות בקודקודן. לפירמידה יש גם ביטוי גיאומטרי דו ממדי בכל ששת מישורי המרחב: מעלה מטה צפון דרום מזרח מערב. לגבי הפירמידה הגדולה בגיזה, מחקר זה מגיע למסקנות (חלקן ידועות וחלקן יוכחו בהמשך):

הרעיון – גלובלי  (מתמטי)           השפה – גיאומטרית

המסר מבחינה גיאומטרית – הנצחת הספרה 7 (שב"ע) חלוקת השלם לשבע.

העימוד – מתייחס למרחב קוסמי תלת ממדי, ולששה כוונים: צפון, דרום, מזרח, מערב, מעלה מטה,

המידות – מצוינות בתנ"ך.

קנה מידה (זמן מרחב) – מידת אורך = מידת זמן = משך חיי דמויות תנכיות (עבריות) שחיו במצרים.

מעגל בקוטר "הארץ" =  296 = "צור", עוטף בטבעת "כח"= 28  את כל הפירמידה הגדולה בגיזה.

שרטוט מס 2

התורה היא טקסט פרוזאי שאינו עוסק בגיאומטריה אלא ברוח הקדש ובעם ישראל. התורה נכתבה בעברית ומשה נתנה לעם ישראל במדבר, לאחר צאתו ממצרים. אין בתורה כל תאור של פירמידות מצריות. למרות זאת, התורה מסכמת את מצרים בשני רמזים – משה וקדושת השבת.

משה = שם מצרי, כי מן המים משיתהו (שם שניתן ע"י בת פרעה, בת י"ה)

1. חיי משה 120 שנים = רדיוס מעגל 120 מטרים,
2. קדושת 7 יום השבת = חלוקת השלם (מעגל) ל  7

על סמך שני נתונים אלו, ניתן לשרטט הפטגון (שביעון). רשת הווקטורים העוברים בין קודקודיו מגלה את רזי הגיאומטריה הפנימית והחיצונית של פירמידה הגדולה בגיזה (שגובהה משתווה למשך שנות חיי יעקב =  147 מטרים) כמו כן מתגלה תבנית צורנית של כתרי הפרעונים וסמלים נוספים.

מטרת אלהים בהוצאת עם ישראל ממצרים, הייתה להנחותו אל "הארץ" המובטחת. אל ארץ האבות.

 "הארץ" אליה מוביל יהוה את עמו, נמצאת במרחב השפה העברית ולא במרחב חומר ובניה. אבני הבניין בעברית הן אותיות ולא סלעי גיר. החקיקה והחציבה היא בבחירת האותיות ובצירופן למילים, פעולה זו נעשית בראש או בלב ולא באמצעות פסלי עץ או באמצעות אבני בניה.

"הארץ", המחשבה, היכולת לספור לעשות פעולות חשבון, לספר ולכתוב בספר. "הארץ" בנויה מ 22 אותיות העברית ו 10 ספרות.  כ"ב אותיות +  10 ספרות ראשונות.

גם "הארץ" הזו, ארץ האותיות והמספרים, היא ארץ שבעת המינים. למרות ניתוקה מחומר וסלעי גיר, למילים בעברית קיים ביטוי מספרי וביטוי גיאומטרי והן מסייעות גם בפעולות חשבון.

 

שרטוט מס 3

ראשית המספרים ותחילת האותיות – אלף,  חפש  + תורה = 999  + אחד (אלף)

בכדי להבין גיאומטריה של הקדושה לפי שיטת חישוב עשרונית, דצימאלית, עלינו להתחיל מאחד.

גיאומטריה היא מדע גלובלי, יקומי. גיאומטריה של הקדושה היא אוניברסאלית. מעגל שקוטרו אלף (אלף בעברית = אחד) הוא גם מעגל שקוטרו אלף = 1,000 (בניקוד סגול) ובחלוקה לשבע אם נבחן את מידות הגובה הנובעות מהפירמידה, נקבל 2 מילים:  "חפש" + "תורה" שתיהן מסתכמות באלף.

חפש 388 + תורה 611 = 999 טצץ  (סוף המאות) ושוב, תחילת אלף = 1000 או אלף= 111 או 1

כך בעזרת גימטרייה נבנית גיאומטריה עברית, על פי האותיות.  א = קו שאורכו אחד = 1 = אלף

אלף (ניקוד סגול)  = 1,000 = צדק+צדק  + תורה = חפש + תורה (צדק צדק תרדף- ישעיה)

אלף = 111 = נקודת מוצא לאותיות למספרים = המרחק בין בסיס הפירמידה לציר X (קו המשווה שעובר במרכז המעגל)  =  1 יחידות 1 עשרות 1 מאות = 1 = אלף = 1,000

כאשר קוטר המעגל = 1 מאות = 100

נמצא שהמילה "החכמה"  = 78 = אורך פאת הפירמידה (גובה אמיתי של כל פאת צד משולשת)

צדק + צדק = חפש = 388 = מרחק בסיס הפירמידה מתחתית המעגל (גובה שטח "לחוץ" למטה)

תורה = 611 = גובה הפירמידה (תורה נתנה על הר, ורק משה הורשה לעלות עליו = רדיוס 120)

חלוקת השלם לשבע, גם כאשר לא בא לביטוי בבניה פיזית בחומר, הינו רעיון ידוע ושמור בכתובים.

מבחינת החישוב והמדידה, כל מעגל בעל קוטר שונה יניב משמעויות אחרות.

הפירמידה בגיזה, חסומה על ידי מעגל ברדיוס 120 מטרים, כמשך חיי משה או משך חיי אדם כפי שקבע אלהים אחרי דור המבול. והמבול, אכן היה ים חכמה וידע. בני האדם כבר סיגלו תפיסה מרחבית ויכולת לתאר ולחשב צורות ומספרים. יכולת זו כנראה הייתה נחלת הכלל בעת העתיקה. אך משמעות המידות (שנובעות מחקירה גיאומטרית) היא לרב משמעות מספרית, כמותית וצורתית בלבד. לא כך המצב בעברית. מילים שקולות למספרים בשפה העברית, לכל מידה מצטרפת משמעות. בין המידות בפירמידה ניתן להבחין בנוכחות "אלוהים"- 86, אך גם בשמותיו הנוספים

יהוה = 26 =המרחק במטרים בין בסיס הפירמידה לציר X העובר במרכז המעגל החוסם

ע"ב = 72 = מידה הקשורה בחצית ים סוף (3 משפטים 72 אותיות במשפט=216=ספירה 5=גבורה )

                 72 מטרים = אורך צלעו הפנימית של כל אחד משבעת הכוכבים בשביעון

אדם = 45 = מה

המילה "חזקה" = 120

ביד חזקה, הוציא יהוה את ישראל ממצרים. צירוף מילים זה המופיע פעמים רבות בתנ"ך גם הוא מנציח רדיוס 120. (וקשה שלא להתחשב באסוציאציה של ידי השעון, כאשר מדובר ברדיוס מעגל).

מידת אורך = יחידת זמן = שנה = פרעה = 355

120 שנה = 120 מטרים (יד "חזקה" = יד 120 = רדיוס 120 = חיי משה 120),

יציאת מצרים וקבלת (התורה בעברית) החל מאלף = "חפש + תורה"

 

בנית חתך הפירמידה שלב אחר שלב:

שרטט מעגל ברדיוס  120 מטר (קוטר 240 מטר) ומרכזו בנקודת מפגש ציר X וציר Y ,                            חלקו ל – 7 חלקים שווים, (מתקבלות 7 זוויות פנימיות שוות = 360:7= 51.42857 מעלות)                     חבר 7 הנקודות שעל המעגל (מתקבל כוכב עם שבעה קודקודים "שבעיון" שאורך צלעו 104.13 מטר)

 

העבר קו מקודקוד עליון (נקודה מס 1) לנקודה מס 3 וממנה לנק. 6 וחזרה ל 1, מתקבל משולש            

בסיסו 233.92 מ' גובהו 146.7 מ' אורך צלעו 187.64 מטר והזוית הצידית 51.428 מעלות

 

אלו מידות הפירמידה הגדולה בגיזה, מצרים. גם תכנון פנים הפירמידה נעשה בהתאם לקווי מטריצת השבע

 

חדר המלכה ממוקם במרכז המעגל, התעלות ממנו נחצבו לאורך קו מחבר את מרכז המעגל עם 2 קודקודים עליונים (מס 2 ומס 7) בזוית 38.6 מעלות  =  51.4 – 90.  היות וגובה הקרקע – בסיס הפירמידה נמוך מציר X ב 26.7 מטר, יש לטפס גם לעבר חדר המלכה. הגלריה הגדולה המובילה לחדר המלך בנויה לאורך הקו המחבר את קודקוד מס 3 שהוא בבסיס הפירמידה מצד ימין, עם קודקוד מס 7 הנמצא מחוץ לה, על המעגל. תעלות היוצאות מחדר המלך לאורך קוים המחברים נקודות מפגש עם צורות גיאומטריות פנימיות נוספות, שאינן נמצאות בחלוקה ראשונית זו.

מטריצת השבע במעגל, מבהירה עד כה כמה שאלות בנוגע לתכנית, זוויות ובחירת מיקומים.

 

19 קרני שמש המופיעות בתבליטים מימי אחנתון ונפרטיטי 1351–1334 BC (שושלת 18) נובעות מאותו מערך.

חבר קודקוד עליון לכל נקודת מפגש הנוצרת בין הקווים- הווקטורים הפנימיים, יתקבלו 19 קרניים.     זוהי עדות לשמירת ידע גיאומטרי (שנובע מחלוקת המעגל לשבע) עליו מבוססת הפירמידה הגדולה שנבנתה לפי החוקרים, בתקופת חופו  ( 2589 to 2566 B.C

 

    

מתוך מטריצת חלוקת העיגול לשבע, מתקבל הסבר למבנה המיוחד של כתר נפרטיטי והרצועות הצבעוניות המעידות על "חגורת המזלות" העוברת במרכז העיגול לאורך ציר X , כמו גם על תנועת השמש כלפי מטה מקו המשווה (כפי שרואים בחלקו האחורי של הכתר, המגיע כנראה לבסיס הפירמידה הנמצא כאמור 26.7 מטר תחת ציר X או קו המשווה – אם משווים את העיגול לכדור לארץ)

    

                                             

    

יציאת מצרים  (בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים)

מעשה העגל (העיגול, המעגל) טחינת הזהב לאבק ומהילתו במים ע"י משה לפני מתן תורה,

הארץ = 296 = פסח + פסח = נצח + נצח

אם תלך לאורכה ולרוחבה 296 כאורך צלע רבוע שקדקודיו ישיקו למעגל חוסם בקוטר "חית" 418

הטבעת החיצונית שמתקבלת מחלוקת המעגל ל 6 (זו המתקבלת בין שני המעגלים הפנימי והחיצוני, המקשרים את 12 נקודות המפגש ( 6 פנימיות ו 6 חיצוניות) של מגן דוד "כוכב משושה" בולעת (עוטפת) את מעגל הפירמידה המצרית בשלמותה.

המעגל המקיף את הפירמידה, קוטרו 240 והוא מחולק ל 7, המעגל המקיף את רבוע "הארץ" קוטרו "חית" 418 והוא מחולק ל 6 כמגן דוד כאשר המעגל הפנימי קוטרו 241 = "אמר"   כה אמר יהוה….

ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם….ויפרד בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל, ולא קרב זה אל זה כל הלילה…..

הרווח בין 240  ל 241  הוא 1

קוטר מעגל   241.68   =  "אמר" שארית "סח"

גם המילה "אני" 61 נמצאת בשרטוט (המרחק הגדול ביותר בין רבוע הארץ והמעגל החוסם אותו).

120 = אורך צלע קטנה בכוכב משושה, מגן דוד (חותם שלמה אם הכוונה למשושה ולא למחומש)

120 = רדיוס מעגל חוסם הפירמידה

 120= אורך צלע כל אחד מששת המשולשים במגן דוד החוסם את המעגל

  120 = שנות חיי משה

הספרה 6 (באמצעות חלוקת המעגל ל 6 ) מתחברת עם המעגל החוסם המידה 7 ב- 6 נקודות מגע על פני ההיקף.  ז"א היקף המעגל מהווה מפגש בין שש לשבע, (צלע משולש קטן במשושה = רדיוס מעגל פנימי, חוסם פירמידה). השתוות הצלעות לרדיוס

 

פרעה נותן ליוסף הכל מלבד הטבעת

חיי משה = 120 = רדיוס הטבעת    (כי מן המים משיתהו) מן = מים

שים לב, כי הספירה השביעית היא נצח

נצח = 148 = פסח

עובייה של הטבעת  הסובבת את מעגל הפירמידה = 28 = כח

אולי כוונת הכתוב "פרעה נתן ליוסף הכל מלבד הטבעת" היא טבעת "כח"

אולם כאשר משה (120 שנות חייו הן מידת הרדיוס הפנימי של "הטבעת") מוציא את בני ישראל למדבר, בכדי לחגוג את "פסח" = "נצח" הוא כבר משתמש ב"כח"     פֶּסַח הוּא לַיהוָה.

נצח + נצח = הארץ  = 296 קוטר חיצוני לטבעת, שעוביה = 28 = כ"ח

ביד "חזקה" הוציא אותנו אלהים ממצרים.  משך חיי משה = "חזקה" = 120

יד חזקה מרמז על משה, השם, השם המפורש, השפה ואותיות העברית למספרן, כפי שמתגלה במחקר הגיאומטרי. הקשר בין מידות אמיתיות לבין איכויות או מילים, מעורר מחשבה חדשה.